עמיעד טאובמארגני החגים מתעלמים לחלוטין מעניין ההפוגות ההומניטריות. בעוד אפילו החמאס והחיזבאללה יודעים להתחשב בנו ולאפשר הפוגה של שנה שנתיים בין מלחמה למלחמה אצלנו אין טיפת רחמים. שנה אחר שנה אנו נתקלים בצרור אירועים יהודיים כאשר חג רודף חג ואורחה רודפת קידוש ללא הרף החל מהחופש הגדול, דרך ראש השנה ויום הכיפורים וכלה בסוכות ושמחת תורה רגע לפני חג החנוכה.
חוגגים חגים
ושמחת בחגיך והיית אך שמח? בקרב אנשי המקצוע מתחום המשפחה ידועה תופעה הנקראת 'הגירושין של אחרי החגים' הבאה לידי ביטוי באחוז גירושין גבוה משמעותית משאר חודשי השנה. הסיבות לתופעה לא נחקרו באופן אמפירי אך ניתן להניח כי הלחץ הפיזי הלא מתון של הניקיונות, המריבות עם האשה והחמות, ריבוי הארוחות כמו גם הזמן העודף עם הסבתא החופרת הדודה המתערבת והאחיינים עם הריטלין הינם בין הגורמים המשפיעים. עבור אנשים כמו הח"מ הסובל ממחלה כרונית של מיזנטרופיות משפחתית המדובר בתקופה הקשה ביותר בשנה.
חופשה ממה?
לכאורה תקופת החגים הינה תקופת נוסטלגית של חיבור משפחתי. בפועל מדובר בעוד חופש ארוך לילדים רגע אחרי שהסתיים סיוט החופש הגדול וברצף בלתי נתפס של התנדבות כפויה לשעות עבודה רבות מידי בבית ובבית הכנסת.אגב גם העלויות הכלכליות אינן דבר של מה בכך בייחוד בציבור הדתי.שם בשל הצורך להאבק בדמוגרפיה הערבית מדובר במשפחות בעלות נפשות רבות בלי עין הרע מה שמצריך לקיחת משכנתא ע"י הסבא הממוצע שגם כך משמש כעובד נמל וסבל ברמי לוי ללא הפסקות וללא שכר מהרגע שבו החליטה רעייתו לארח שוב את כל ילדיו המעצבנים ולשלול לו את חווית הסבא המפנקת במסגרתה נעלמים הפרחחים לאחר כמה שעות גם אם הם משאירים עקבות. (למה לארח לכמה שעות אם אפשר לאחסן את כולם למשך שלושה ימים ולילות על שלל נשיהם טפיהם ובהמותיהם, איש איש ונכד נכד על פי הגדרתו המקראית?). שלא לדבר על העובדה שגם בפאתי גיל 40 ועם דימנציה מתקדמת אני נאלץ לזכור אצל מי היינו בחג האחרון והתור שלי מי לארח ולהתעלמות גורפת של בני דור המייסדים מהצעתי הכנה כי ייזכרו בימי בחרותם ויקדישו שנה אחת להתמקד ברומנטיקה זוגית.
יהודים רחמנים?
מה ששכחו מארגני החגים הינו את עניין ההפוגות ההומניטריות. הרי אפילו החמאס והחיזבאללה יודעים להתחשב בנו ולאפשר הפוגה של שנה שנתיים בין מלחמה למלחמה אבל אצלנו אין טיפת רחמים. שנה אחר שנה אנו נתקלים בצרור אירועים יהודיים כאשר חג רודף חג ואורחה רודפת קידוש ללא הרף החל מהחופש הגדול, דרך ראש השנה ויום הכיפורים וכלה בסוכות ושמחת תורה רגע לפני חג החנוכה. ועבודה? רק במקרה והצלחת לדחוף משהו בהפוגות שבין חג לחג שלא לדבר על הצורך להקים מחדש את חברת ההשמה עבור ילדיך זו שסגרת לפני חודש בלבד.בסופו של דבר פעם אחר פעם אני מוצא עצמי מגיע עם הלשון בחוץ ללשון הפרה בפטריות של שולחן החג.
חברת השמנה!
העניין הבריאותי צריך שיילקח בחשבון ע"י הרבנות בבואה לאמץ את הצעתי ולספק הפוגות הומניטריות בין חגי ישראל.העובדה שמאות מיליוני הפרות הדגים ועוגות השמרים המיובאים לארץ לצרכי החג מוצאים את דרכם ישירות אל המשקל שלנו תרתי משמע. ובכמויות שמיטב הצומות לא יוכלו להם אינה ענין של מה בכך. באופן אבסורדי בסופה של כל חופשת חג יוצאים אל אוויר שוק העבודה עובדים שמנים עצלנים ועייפים יותר.די להאבסת יהודים כשרים שגם במהלך כל שלושת חודשי השנה חסרי החגים צפו במאסטר שף ולעסו בהתאם!
זהירות קציצות!
לקראת הצום חשוב להיזכר מדוע יש אנשים שצריכים לצום לעיתים קרובות יותר כגון אותו נשוי טרי שהתקשר לאשתו במוצאי ראש השנה ושאל :"נשמה, הקציצות שהכנת לערב החג, מה שמת בהם?". עונה לו האישה בגאווה :"זה מתכון סודי ואני לא מגלה לאף אחד". עונה הבעל:" מאמי, אני בבית חולים…. הם רוצים לדעת….".