עמיעד טאובריחות הבחירות המתגברים מעלים שוב את אהבתו של מהגזר למריבות פנימיות כיאה ליהודים הנוהגים להקים בכל ישוב בן עשר משפחות שמונה בתי כנסת. היטיב להגדיר זאת השר אורי אורבך ז"ל, שדיבר על הפיצול המשולש ממנו סובלים הסרוגים: הם מתפקדים לליכוד, מצביעים לתקומה ובאים בדרישות לבית היהודי.
השבוע פרסמו אנשי האיחוד הלאומי את דרישותיהם כבסיס לריצה משותפת עם מפלגת הבית היהודי הכוללות לא פחות מאשר חופש הצבעה בענייני דת ומדינה, חברות של יו"ר המפלגה בפורום ראשי הקואליציה, יחס של 1/3 ברשימה לכנסת ושותפות מלאה בקמפיין הבחירות. לא ברור האם מדובר בניסיון אמיתי לשפר עמדות במשא ומתן או שמא בניסיון הצתה של מנגנון ההשמדה העצמית של הציונות הדתית.
דווקא כמי שלמד להכיר ולהוקיר את הערך המוסף שבחיבור בין הציבור התורני לציבור המתון ובין כל גווני הציונות הדתית וכמי שמעריך מאוד את ח"כ סמוטריץ אני מתנגד לחלוטין לדרישות דלעיל.
נטו כיסאולוגיה
הבית היהודי הינה מפלגת שלטון שחרתה על דגלה התמודדות פנימית דמוקרטית לא ייתכן כי הדבר יחול רק על חברי הכנסת של הבית היהודי ומי שרוצים אחדות לא יכולים לאיים כל מערכת בחירות בפיצול.
מותר וצריך להיות ראליים וגם להגיד זאת מחוץ לחממת הבית היהודי מחכים להם במקרה הטוב כסאות האופוזיציה ושותפות עם מפלגות קיצון ובמקרה הרע מספר מצביעים שלא יעבור את אחוז החסימה ויוריד 1-3 מנדטים לטמיון. לא צריך להיות גאון פוליטי על מנת להבין כי לכיסא השר לא ישוב השר אריאל באמצעות ריצה נפרדת וכן חשוב גם לציין כי פילוג יוריד ככל הנראה קולות לבית היהודי אך גם יוסיף מנדטים של מצביעים מסורתיים וחילוניים הנבהלים כיום מקמפיין השנאה וההדתה שגם אם מהותית אין לו שום בסיס קל להלבישו על החיבור עם האיחוד הלאומי.
אל תטעו המחלוקת הפנימית הינה נטו כיסאולוגיה קרי מספר השריונים. אחדות הינה ערך חשוב מאוד אבל וזה אבל גדול לא בכל מחיר. תצטרכו מיקרוסקופ כדי למצוא הבדלים אידיאולוגיים בין חברי הרב אלי בן דהאן לשר אורי אריאל ופינצטה על מנת לחלץ דוגמאות לשונות בין ח"כ מוטי יוגב לח"כ בצלאל סמוטריץ ואין שום סיבה בעולם ששני הראשונים כמו גם השרה שקד המהווה את הנכס האלקטורלי הגדול ביותר במפלגה יתרוצצו בין קבלני הקולות למחלקי הנקניקיות בעוד האחרונים נושמים אוויר שריונים.