עמיעד טאוברק עמיעד טאוב יכול למצוא קשר בין מטרת חג הסוכות, מאבק הנכים ויוקר ארבעת המינים. בסוכות תשבו שבעת ימים?….
מטרת הישיבה בסוכה הינה הבעת סולידריות עם בני ישראל ששהו בסוכות ארעי במדבר במשך 40 שנה. המון זמן חלף מאז ושום סימן של סולידריות לא נותר בקרב העם השוכן בציון. זאת למעט הישיבה הפיזית בסוכת נחלים שהפכו לעניין למיטבי לכת וארנק. מאז ימי שלומית קשישא שבעמל רב דפקה מסמרים לקורת העץ של סוכתה הוותיקה. אם מפגיני מחאת רוטשילד היו נאלצים לבנות סוכות במקום אוהלים השמאל היה קורס על רקע כלכלי גרידא.
וכמו ששכחנו את שלומית ואת סוכות העץ הוותיקות כמו גם את הפטיש והמסמר שאיבדו את עולמם לטובות חבקים משוכללים כך איבדנו גם את הסולידריות היהודית. מספיק היה לראות את אלפי הנהגים המתנפלים בקללות על הנכים המפגינים כדי להבין שככה לא בונים לא חומה ישראלית ולא סוכת סולידריות יהודית גם אם נאלצנו להתעכב שעה בדרך לעבודה.
סוכת יוקרה
דווקא בחג בו אנו חובקים יחדיו באוגדן אחד ארבעה מינים שונים בגודלם בצורתם ואפילו בריחם אנו מפורדים ומקוטבים מהרגיל ותודה מיוחדת ליושבים במרומי הכנסת הדואגים להעמיק את הפערים על בסיס: עדתי, דתי, מגדרי, יישובי, גילאי ו\או כל נושא שמסוגל לגרום לציבור אחד לשנוא את השני הכל כטוב בעיני אלוה המנדטים.
המצוות עצמן הפכו כאמור עניין למיטבי לכת בה אתרוגים נמכרים באונקיות זהב, מחירי הלולבים מאמירים משנה לשנה, כל הדס משולשל משלש את מחירו והתמורה עבור קישוטים שווה לזו עבור התכשיטים. בימינו קל יותר לרכוש גמל דו דבשתי מפנק, לבנות על גבו סוכת עץ ולגור בה בכל חודשי השנה מאשר לרכוש סוכה או רחמנא לצלן לקנות דירה.
בין העדר התמיכה הציבורית במאבק הנכים לבין מחירי הלולבים מתוח קו ברור החושף שוב כי חג הסוכות הפך לחג הכי פחות חברתי בשנה. בעוד בשאר החגים אנו מעבירים את כספנו בכוונה תחילה למתנות לאביונים, כפרות לעניים וארוחה לכל דכפין בסוכות אנו נאלצים לרכוש מצוות יוקרה במחירי תחילת עונה. לא בכדי מסתיים החג בהוצאת אגרסיות בדמות הטחת ערבות על רצפת אולם בית הכנסת.