"שָׁם עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת, סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב, שֶׁגָּלַשׁ לְמַטָּה וּבְמֵי כִּנֶּרֶת מְשַׁכְשֵׁךְ רַגְלָיו". ('כנרת', רחל המשוררת).
השיר דלעיל מתאר את געגועיה של רחל המשוררת לקיבוץ דגניה א' ולכינרת מהם סולקה בבושת פנים לאחר שחלתה במחלקה קשה. כיאה לאתוס הקיבוצי סוציאליסטי אמרו לה "אנחנו בריאים ואת חולה אין לך מקום בינינו". משהו לא בריא עובר כבר שנים על המותג הישראלי העונה לשם 'קיבוץ' ומסמל גם את התרסקותו של השמאל הישראלי.
ממודל לעבודה עברית, חלוציות, חדשנות והתנדבות הפכו הקיבוצים למוסדות מסואבים בהם מספר מועט של קיבוצים אוליגרכים בעלי הכנסות עתק עשירים בעוד מרבית הקיבוצים אינם מצליחים להתנהל כלכלית ומגיעים לחובות עתק אותם נאלצת המדינה למחוק. חובות שעמדו על סכום בלתי נתפס של 19.5 מיליארד נכון לשנת 2010 ועוד היד נטויה.
ממי שהובילו את נתוני הגיוס לצה"ל וליחידות המובחרות וגידלו דורות של קצינים בכירים הפכו הקיבוצים לאחרונים בשורה. על פי הנתונים קיימת ירידה מתמדת בהתגייסות בני הקיבוצים ליחידות מובחרות ולקורס טיס וכן באחוזי היציאה לקצונה והם בקושי משתלבים בתפקידי הקצונה הבכירים.את מקומם תפסו הסרוגים אשר היקף השפעתם גבוה מזה של תנועת הקיבוצים בשנות הקמת המדינה. קרי מיעוט מספרי בעל השפעה רחבת היקף.
הלנו או לצרינו?
לא הייתי נדרש לעניינים הכושל של הקיבוצים שלא נותר בהם הרבה יותר מאשר רפתות אילולא שני מקרים שקרו לאחרונה והבהירו כיצד הדרדרו הקיבוצים לשפל המדרגה. בקיבוץ בית העמק השוכן בגליל העליון ומורכב מהון אנושי מגוון של שמאלנים ושמאלנים (בבחירות האחרונות הצביעו 83.68 מחברי הקיבוץ למפלגות השמאל) הועלתה הצעה חברתית ומרגשת לקלוט "פליטים" (לא מסתננים רחמנא לצלן) מדרום תל אביב וראה זה פלא ההצעה נדחתה ברוב קולות מתוך 181 חברי הקיבוץ יפי הנפש שהגיעו לבחור. זכויות אדם במיטבם.
בצידה השני של המדינה ניצב קיבוץ ניר עם השוכן ממערב לשדרות ומזוהה גם הוא עם השמאל הישראלי (בבחירות האחרונות הצביעו 80.46 מחברי הקיבוץ למפלגות השמאל).בקיבוץ שסובל קשות מהטרור של החמאס ומעפיפוני החבלה ששרפו אלפי דונמים משטחו ואת חורשת ניר עם הגדילו לעשות וכמענה לטרור שלחו את ילדי הקיבוץ להפריח בלוני הליום בצבע ירוק חמאס עם סוכריות לכיוון עזה. בין ההתייפייפות לטמטום מפריד חוט דק של בלון ירוק.