מים עם בועות אוויר ששווים מליארדים? לפני זמן לא רב כלל חצה עמיעד טאוב את מחסום גיל ה-40 והחל לצרוך את המשקה הקופץ וחסר הטעם המיוחד והוא כאן כדי להסביר לנו. הסודה כאן כדי להישאר. וגך גם העם היהודי. בישראל. מה הקשר? הכל בטור הבא:
מחקר לא רציני שנעשה לפני שנים במכללת חרטא הוכיח כי עד גיל ארבעים עומדים נתוני צריכת סודה לשתייה על אפס אחוזים והחל מגיל ארבעים המדובר במאה אחוזי צריכה.
יחסי האהבה\שנאה שלי למשקה המוגז מתחילים בגיל ילדות אז בעידן טרום חברת קוקה קולה ימח שמה וזכרה נקרא המכשיר "סופולוקס" וסבתי ע"ה הייתה מפנקת אותנו עם מיץ פטל לצד סודה. שהליך ההכנה כלל הקמת מעבדת נפץ עם בלוני גז בגודל של הצוללנים בים האדום לצד רעש של נחיתת קאסם על מנת לייצר כוס פטל מוגז.
משל הצפרדע
לקח לי זמן להתרגל למשקה המבעבע. המדובר בטעם נרכש ובאחד מסוגי המאכלים שממש כמו גיל 40 הם לא כאן ולא שם. כלומר לא ממש טעימים מחד ומאידך גם לא ממש נוראיים ואליהם מתרגלים עם השנים כמו תאנים חצילים ובטטה.
הסודה משולה בעיני ל'צפרדע המתבשלת', קרי הצפרדע המתבשלת לאט במים המחוממים באופן הדרגתי. לא מבחינה בסכנה, מתרגלת לעליה האיטית בטמפרטורה ובסופו של דבר מתה.
היחס שבין מים לסודה דומה ליחס שבין בריכה ג'קוזי וגם הוא ראוי להתייחסות בטור הדבילי הזה. מה יש בה בסודה שמחירה גבוה ממחיר המים? מה הפך את חברת סודה סטרים ולא את מי עדן לזו שזכתה באקזיט של מליארדים?
התשובה טמונה בעליית תוחלת החיים. המים נצרכו מאז ומעולם בקרב כל הגילאים אך הסודה היא נקטר העידן החדש. בגיל בו השיניים כבר לא מסוגלות לעמוד בנשורת הרדיואקטיבית של הקוקה קולה, הסכרת כבר לא מאפשרת שתיית נקטרים והאשה לא מכניסה משקאות אלכוהוליים הסודה היא מפלטו האחרון של הקשיש המשווע למעט טוויסט בחיי המים המשעממים. אם נגזר עלינו לשתות כוס אספרסו מרירה עם סודה מבעבעת לפחות שתהיה שם טיפת לימון שתזכיר לנו את חמיצות החיים.
סודה לאנטישמים
לא מעט מכוחה של הסודה בשנים האחרונות יש לייחס ל-BDS. אותם אנטישמים העלו את קרנה של חברת סודה סטרים שנמכרה השבוע לפפסיקו ב.3.2 מיליון דולרים לאחר שנאבקו כנגד החברה תוצרת כחול לבן שהקפידה על מדבקה עם הכיתוב "תוצרת ישראל" והמשך ייצור במפעל במעלה אדומים בכל פעילותה בניכר. האקזיט הוכיח שוב כי לא משנה מה ישמיצו האנטישמים חשוב מה יעשו היהודים ואם זה גם מבעבע הרי זה משובח.