עמיעד טאובהשנה בחרה העיר מודיעין מכבים רעות תובב"א להדליק את אש המאבק כנגד המדורות המזהמות של ל"ג בעומר ולהרחיק את המדורות מבתי התושבים והשכונות אל השטחים הפתוחים מחוץ לעיר.
לא ממש ברור איך הפכו הניצחון במרד בר כוכבא, הפסקת המגפה ומדורות העברת המסרים בראש הגבעה למפגן עשן מתחת למרפסת שלי כולל החבילה המלאה של נערים שיכורים, שלל פחמים מסרטנים ורעש ולכלוך כיד המלך.
מה בדיוק הקשר בין הרצון להגדיל את אור התורה ולהאדירה למפגן העשן שמייצר כל גן שמכריח את ההורים לשנע עגלות סופר עמוסות ביסודות הבניינים החדשים של השכונה?
נער הייתי וגם קששתי אך אני זוכר היטב את ההנאה וההמתנה למדורות החברתיות של השבט כולל הישיבה עם החברים מסביב למדורה, צליית המרשמלו בלהבות והטלת תפוחי האדמה העטופים בנייר כסף אל המדורה אך היום בהיותי טרום זקן בורגן ונרגן רכשתי את הזכות המלאה להתלונן על זיהום האוויר, הרעש והצורך לשוטט בכותנת הפסים של יוסף לפנות בוקר ולחפש את הילדים.
קטסטרופה אקולוגית
אמנם הקשר ביני לבין התחום הירוק מסתכם בקנאה וצרות עין אבל על פי כל המחקרים של המשרד להגנת הסביבה המדורות גובות מאתנו מחיר סביבתי-בריאותי כבד.
זיהום האוויר בחג עומד על עד פי 18 מימים רגילים, הפיח, העשן והחלקיקים מחייבים חבישת מסכות אב"כ ומספר הפונים לחדר מיון, בגין בעיות נשימתיות, בימים שלאחר החג גבוה משמעותית מכל ימי השנה שלא לדבר על התאונות, הכוויות והפציעות ממסמרים חלודים.
אם שותים לא מדליקים?
ואם כבר הפכתי לטרחן אי אפשר שלא להזכיר את תופעת שתיית האלכוהול ההולכת ומתפשטת בקרב בני נוער במגזר הדתי ומסמלת את שינוי תרבות הבילוי המגזרית.
מי שלא ראה את האב הבורגני שהגיע לפנות את ילדתו בת הטובים המפרכסת וחסרת הכרה במדורה אשתקד יתקשה להבין עד כמה פשטה הטיפה המרה מתחת לכיפה.
לתחושה של "אצלנו זה לא קורה" אין טיפת אחיזה במציאות לא של האולפנה ולא של הישיבה. בני הנוער של היום יוצאים מהאינסטגרם היישר אל הילולות השתייה של ל"ג בעומר כאשר עולם התורה הופך לעולם השתייה החברתית כחלק ממגיפה שהתעלמות הורית זורמת בעורקיה. אלכוהול הפך לאויב ואת המענה והאחריות לחינוך צריכים לתת ההורים. הנער השתוי עם הרעלת האלכוהול לא הגיע למיון מהכיתה.