עמיעד טאובבסמוך לפארק טירגרטן בברלין נחנך לפני מספר שנים אתר הנצחה לכ-300 אלף בני אדם מוגבלים פיזית ונפשית שהוגדרו "לא יוצלחים" ו"לא ראויים לחיות" ונרצחו בשיטתיות ע"י הנאצים. באתר ההנצחה הוצב קיר זכוכית שקוף בצבע כחול בו מפורטות תוכניות הנאצים להשמיד את הנכים פיזית ונפשית.
בסמוך למקום נמצאת הווילה שבה הוחלט על "תוכנית טי-4" קרי ביצוע רצח המוני של חולים בבתי חולים פסיכיאטריים ובתי הבראה. רצח נפש של ילד על כסא גלגלים שחבריו לקייטנה אינם מוכנים לקבלו שקול בעיני לרצח פיזי.
ילדים עם מוגבלות? לא בבית ספרנו? לא בקייטנה
פרשת ראה שקראנו בשבת שעברה מלאה במסרים של צדק חברתי וערבות הדדית. זה מתחיל בערבות הדדית לחברי שבט לוי חסרי הקרקעות ויכולת להתפרנס באופן עצמאי, ממשיך במצוות הצדקה וכמובן בתמיכה באוכלוסיות המוחלשות: עניים, יתומים, אלמנות וגרים באמצעות שלל מצוות.
המון יהודים לא קראו ולא ראו את הפרשה… סקר של החברה למתנ"סים חשף נתונים מזעזעים לפיהם תשעים אחוזים מההורים במדינה לא רוצים שילדים עם מוגבלויות ישתתפו בחוגים או קייטנות עם ילדיהם. כארבעים אחוזים יכעסו על "אנוכיותו" של אזרח עם מגבלה שבגללו בוטל אירוע וכחמישים אחוזים מתנגדים למתן הנחה לאדם עם מגבלה כדי לעודד את השתלבותו בחיי הקהילה. לקרוא ולא להאמין.
כמעט חמישית מאוכלוסיית ישראל הם אנשים עם מוגבלויות מהם כ 330,000 ילדים ובני נוער עם מוגבלות. הדרתם מהמרחב הציבורי מהווה פשע.הפגיעה היא הן בקורבנות והן במשלחים קרי המבוגרים האטומים המטמיעים את תורת הגזענות בילדיהם בניגוד לכל ערך יהודי ואנושי.
עונת מלחמה
חנוך לוין כתב פעם כי: "בישראל יש רק שלוש עונות – חורף, קיץ ומלחמה". במדינת ישראל יש כאלו שעבורם כל חודשי השנה והמלחמה חד הם. מדובר בעשרות אלפי הורים לילדים עם צרכים מיוחדים שמדי יום צריכים להתמודד עם חברה אטומה.
מי שלא מכיר משפחות לילדים בעלי צרכים מיוחדים לעולם לא יבין את המורכבות וההתמודדות של החוליות המוחלשות בחברה, עם הקשיים המשפחתיים, הרפואיים, הכלכליים והבירוקרטיים של גידול ילד מיוחד במדינה עם אטימות ציבורית יום יום ושעה שעה.
לחברה הישראלית תהיה זכות קיום רק ביום שבו נפסיק לפעול בהתאם לסטיגמות ודעות קדומות שליליות כלפי אנשים עם מוגבלויות.