ביום שישי לח, ב-14 למאי 1948, מספר שעות לפני כניסת השבת החלו להזדחל אל בית דיזינגוף בשדרות רוטשילד 16 חברי מועצת העם בעוד שוטרי תנועה חוסמים את השדרה וקהל רב מתאסף מבעד למחסומים…
בבית דיזינגוף עצמו התרכזו בעיצוב. יצירות האמנות הוחלפו בציורים של ציירים יהודיים שני דגלי ישראל נתלו לאורך וביניהם התנוססה תמונתו של חוזה המדינה, הרצל. מספר דקות לפני השעה ארבע בצהריים עצרה מכונית שרד שחורה בכניסה לבניין וגבר נמוך קומה בחליפה כהה הידס בנמרצות את לאולם שהיה מלא מפה לפה ובו שררה דממה מתוחה. היה זה ראש הממשלה דוד בן גוריון שהכה שלוש פעמים בפטיש והחל בנאומו המכונן על הכרזת המדינה. פעם אחת בלבד נקטע הנאום במחיאות כפיים סוערות כאשר בן גוריון ציין את המילים "מדינה יהודית".
70 שנים ועודף חלפו מאז והמונח 'יהודי' מעולם לא היה נתון במתקפות כה חריפות כאשר מצד אחד מזנבים בו שמאלנים ודרוזים ומהצד השני פוליטיקאים קטנים המבקשים להדיר את השבת מהמדינה היהודית.
מצא את ההבדלים
נשגב מבינתי ההבדל שבין הכרזת העצמאות לחוק הלאום. על מה בדיוק יצא קצפם של הדרוזים וארגוני השמאל שמשחקים בהם. מאז ומעולם הייתה ישראל מדינת לאום יהודית. החוק מעגן נושאים טריוויאליים כגון סמל המדינה לוח השנה העברי, חגי ישראל ומועדיו והשפה העברית. כמו אז גם היום מי שממלאים את החובות במדינה מקבלים גם זכויות. ועדיין במדינת הלאום של העם היהודי הדרוזים נחשבים לאחים נאמנים ואהובים אבל לא ליהודים.
שבת שלום
ניסיון סכסוך שני שנועד לפלג ולהביא מנדטים עוסק בנושא השבת. שלושה חודשים לפני הבחירות המקומיות וכמה קברניטי רשימות חילוניות והשר אריה דרעי מש"ס גילו כי מפלגותיהם במצב קשה והחליטו לקושש מנדטים בשיטה הישנה של קיטוב בין דתיים וחילונים.
במודיעין לא הסכמנו לשחק במשחק השנאה. כשהעיתונאים החלו לפנות הבהרנו כי כמפלגה שמבוססת על מסורת ישראל וערכי הציונות הדתית אנו נצביע בכל הצבעה נגד חילול שבת ועם זאת אנו חיים מלכתחילה בעיר מעורבת (כ- 76% מסורתיים וחילונים) שיכולה לשמש כמודל נפלא ליחסי דתיים חילונים ואין לי כוונה לכפות את אורח החיים שלי. הייתי רוצה לחזות ביחס מיוחד לשבת לא מכוח החוק היבש אלא מתוך הבנה של כלל הציבור בנוגע ליתרונותיה הרוחניים והחברתיים של השבת. שבת שלום.