עמיעד טאובהשבוע נשפך הדם הכי זול במדינה, דמם של פועלי בניין, עובדים זרים, עולים חדשים, חרדים, אנשים קשיי יום וערבים שהוא הזול ביותר בתחום הבנייה בדיוק כמו דמם של הקשישים, הנכים והמתמודדים עם בריאות הנפש בבתי החולים שהוא הזול במערכת הבריאות. כך יעשה למי שאיתרע מזלו והוא ממוקם בתחתית שרשרת המזון הישראלית. על זה, עמיעד טאוב לא יכול היה לשתוק. ויש לו גם עצה בשביל הקוראים.
כמות מקרי המוות כתוצאה מבעיות בטיחות במדינת ישראל הולכת ומאמירה מידי שנה על בסיס שיטת העבודה הישראלית של "יהיה בסדר" והנתונים מזעזעים המדובר על כאלף הרוגים מידי שנה בגין רשלנות בתחום הבטיחות בבית, בעבודה, בכביש, במרחב הציבורי ובמוסדות החינוך.
בשנת 2018 נהרגו למעלה מאלף אנשים בתאונות בטיחות 315 מתוכם בתאונות דרכים וכל השאר בתאונות בטיחות אחרות. מספרם של אלפי הנפגעים שלא נהרגו ורק "זכו" להפוך לנכים בכלל לא נבדק אגב אם מישהו במדינה היה חושב קצת על עלויות האשפוזים, הטיפולים והקצבאות לאלפי הנכים שלא לדבר על הנזק הנפשי וההתמודדות של הנפגעים ובני משפחותיהם ייתכן והיה נעשה יותר כדי לייצר מניעה.
אחזקת שבר
כל משפחה בישראל מוציאה למעלה מ- 7000 שקלים בשנה למימון קצבאות נפגעי עבודה, הדרכות הבטיחות במשרד העבודה נמשכות שעה בלבד ואף אחד לא מקדיש את זמנו להגברת הבטיחות, פיקוח אכיפה וחשיבה לא ישראלית על אחזקה מונעת בניגוד לאחזקת שבר. נושא הבטיחות לא באמת מעניין אף אחד והוא יישכח בתוך יום יומיים יחד עם הדגים בהם ייעטף העיתון ובו תמונותיהם של ארבעת ההרוגים מקריסת המנוף מי מכם זוכר את שמותיהם של ההרוגים? אין פנים, אין זעקה ציבורית, אין פוסטים בפייסבוק ואין סיכוי שמישהו במדינה יעשה משהו.
על מנת לסבר את האוזן ניקח דוגמא ממערכת הבריאות הקורסת המתנהלת באופן דומה. מדינת ישראל משלמת מידי שנה פיצויים של כשלוש מאות מיליון שקלים לאלפי נפגעי רשלנות רפואית בבתי החולים הציבוריים בלבד אבל לא משקיעה אפילו אחוז מכך במערך לבטיחות הטיפול במשרד הבריאות בהסברה ומניעה. כך מובילים לאסון הבא.
לית דין ולית דיין
במדינה בה אין תג מחיר למותו של אדם המוות הבא הוא רק עניין של זמן. כאשר כל חברי הכנסת מתמקדים בגופו של אדם קרי חוק החסינות ולוועדות העוסקות בכנסת בבטיחות המתכנסות אחת לכמה שנים בקושי מתייצב חבר כנסת בודד שממש משעמם לו אין שום סיכוי למנוע את הנפילה או ההרוג הבא. אל תעבדו על מנופים.