עמיעד טאובבמרץ 1979 נכלא נתן אנטולי שרנסקי בכלא הרוסי באשמת בגידה וריגול את חג הפסח הוא בילה בצינוק של בכלא לֶפוֹרְטוֹבוֹ. מכיוון שלא זכר את הטקסט של ההגדה הוא העביר את הזמן באמצעות העברת הסיפור של יציאת מצרים לשני אסירים גויים שנכלאו בחדרים הסמוכים דרך חרך צר בצינוק.
בחודש יולי באותה השנה הובל שרנסקי האזוק אל בית המשפט. שם נעמד היהודי הגאה ונמוך הקומה לאחר שנגזר דינו להישלח לסיביר למשך 13 שנים של עבודת פרך אל מול השופט האימתני ולימד את כולנו מיהו בן חורין: "אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שנשארתי נאמן לאמונתי. לך השופט קבעו מראש מה לומר! רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה". (נתן שרנסקי, "כוחה של חירות", מתוך: מישאל ציון (עורך) הלילה הזה – הגדה ישראלית, ירושלים).
הפנינג החבילות
האם תרצה להשתתף בחלוקת חבילות מזון של מד"א? חסד מודיעין? עזר מודיעין? "העמותה הצרפתית", חב"ד ,"מאור למודיעין" , או "נשות מודיעין"?
זה היה נוסח המייל שקיבלתי ממזכירת האגף לשירותים חברתיים לקראת החג. בחרתי שלא להשתתף באף חלוקה המסמלת בעיני את העדר האחריות של המדינה והעירייה על האוכלוסיות המוחלשות. בין הצדקה שהיא חובה של פרטים ואותה מעניקים אלפי אנשים נפלאים עם רוח התנדבות שתורמים מכספם מזמנם וממרצם לבין העדר הצדק שמחויבות להעניק המדינה והרשויות שהפכו לתלויות בעמותות צדקה לכל אזרח.
דגים במקום חכות
הפנינג החבילות הינו פספוס גדול של חג הצדק החברתי. היהדות מציגה מדיניות חברתית ברורה הכוללת: מחזוריות קבועה של דאגה לצרכי האוכלוסיות המוחלשות לאורך כל השנה, חובת שיקומו של העני ע"י הענקת אמצעי ייצור שיאפשרו לו לגבש עצמאות כלכלית וחובת האחריות של העני לעשות את המאמץ המינימלי על מנת לצאת ממצבו. המצווה הינה להשאיר חיטה בקצה השדה אבל העני צריך להגיע בעצמו, לקצור, לסחוב לביתו ולהכין מזון. חלוקת חבילות מזון אינה משנה את חייו של אף אדם. יתרה מכך רבים מבין מקבלי חבילות המזון לא באמת זקוקים להם ואלו שזקוקים להם צריכים סיוע במהלך כל השנה וזו כל התורה על רגל אחת.