סבתא ציפי

סבתא ציפי ז"ל
סבתא ציפי נולדה בשם סרנה לבית משפחת טייכמן בשנת 1932 בעיירה פטרושני שבטרנסילבניה הרחוקה. בגיל שנה איבדה את אמא . אביה חסיד סאטמר התחתן בשנית ועלה למאה שערים על מנת לשמש כשען כשהוא מותיר אותה ואת אחיה בביתם של זוג גויים מהעיירה. גם משם נחלצה סבתי עם חיוך ואמונה בלתי מעורערת. מי שהכיר את תולדות חייה לא האמין איך מהתלאות האלו יכול לצמוח כל כך הרבה טוב לב חסד וצחוק. ארשת שמחה הייתה נסוכה תדיר על  אשרת פניה לאורך השנים כולל בשנותיה ואשפוזיה האחרונים וכמה נדיר למצוא בעידן שלנו אדם  שמעולם לא התלונן על כלום והסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה.

הצחוק יפה לבריאות ומי שלא ראה אותה צוחקת עד בכי כלומר ממש עד שהדמעות זולגות מהעיניים לא ראה שמחה מימיו ומי שלא טעם את מטעמיה החל מהפיצוחים אותם קלתה בתנור וכלה בעוגת ה-'דובוש' לעולם לא יבין איך כל צאצאיה בדגש על הנכד הבכור הח"מ השמינו מנחת.

כוחה של פשטות
סבתי הייתה אדם פשוט במובן הנפלא של הדבר. היא מעולם לא הופיעה בעיתונים וגם לא קראה אותם, לא בזבזה שעות על טלוויזיה, לא שנאה אף אדם, לא ריכלה  ובאופן כללי לא בזבזה זמן ומשאבים על הבלי העולם הזה. הייתה בה אמונה עיוורת שלמה ותמימה כזו המודה על הטוב בדיוק כמו על הרע ומידת חסד שהייתה טבועה בה מלידה כזו שסייעה בחשאי לכל גלמוד ואשר שמרה שאריות מזון כדי להעניק לרעבים. ניתן ללמוד על אילן מאיכות פירותיו ורק מי שראה את אבי ואחיו סועדים במסירות את אמם בשנים האחרונות יכול להבין את אופייה הטוב והזכויות שקנתה אמם.

שירת הסירנה
בהספד שנשא אבי הוא ציין את תגובתה המדהימה למשמע הסירנה של האמבולנסים והדבר מעיד יותר מכל על אופייה בכל עת בה נשמעה סירנת האמבולנס שמחה סבתי. בעיניה אמבולנס היה תמיד סימן ליולדת הממהרת לבית החולים להביא חיים ולא חס וחלילה לחולה. בפרפרזה על שירו של נתן יונתן ניתן לכתוב "איפה ישנם עוד נשים כמו האשה ההיא". נוחי בשלום על משכבך והיי מליצת יושר לנכדייך ניניך וכל בני משפחתך. למרות שלא אהבת להטריח הקוראים מוזמנים לעשות מעשה חיובי או לאמץ גישה חיובית לזכרה של ציפורה בת יהושוע.